<h1>תשובות רבינו אברהם ב"ר יצחק בעל האשכול סימן מ"ח</h1>
<h2>דף מה:</h2>
ומה שכתב רבי ואם רוצה לקבל טבילה אם יוכל למסרה לערבאה ואם צריכה לשמור מנדה ערבאה... לעניות דעתי עבד כנעני שהוטבל לשם עבד וקבל על עצמו מצות עבדים וכן השפחה שהוטבלה לקבל מצות עבדים העבד אסור בגויה והשפחה אסורה בגוי שהרי הזכירו בפרק קמא דחגיגה [ד' ע"א] הא למה לי קרא מכדי כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה נמצא שעבד ושפחה חייבין מכל מיני עונשין בחייבי (הזמן גרמא) מיתות בית דין וחייבי כריתות ובחייבי מיתה בידי שמים ובחייבי מלקיות ובמצות עשה שלא הזמן גרמא וגם לענין טומאת יולדת דרשו בתורת כהנים בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה בין משוחררת בין שאינה משוחררת וגם זאת הזכירו ביבמות בפרק הערל [ע"ד ע"ב] וגם הוזכר בפרק ר' אליעזר במסכת שבת [קל"ה ע"ב] לענין יליד בית ומקנת כסף דשפחה שהוטבלה לשם עבדות טמאה לידה ובמסכת נדה [ו' ע"ב] הוזכר מעשה בשפחתו של ר"ג שהיתה גפה חביות של יין נמצא דשפחה טמאה נידה, ובדבר הזה אין ספק שהיא מצוה על הנדה. ויש בדבר תמה גדול מאחר שהן מרוחקין מהרבה עונשין שאין בן נח אחר מוזהר כגון חלב ודם ונותר ופיגול וכל חייבי כריתות ומלקיות ומצות עשה שלא הזמן גרמא כדין אשה ישראלית ואיך יהיה עבד מותר בגויה ושפחה מותרת בגוי. ועוד הוזכר בפרק החולץ [יבמות מ"ה ע"ב] עבדיה דרב חייא בר אשי אטבלה לההוא גויה לשום אנתתיה ונראה מכלל זה הדבר שעבד אסור בגויה אע"פ שאין ראיה ברורה מכל מקום נראה שעבד אינו מותר בגויה ואם נפש אדם לומר הרי ממזר דחייב בכל מצות האמורות בתורה ומותר בשפחה דקיימא לן [קידושין ס"ט ע"א] דממזר נושא שפחה לכתחלה והלכה כר' טרפון התם ליכא למימר דילמא מוליד בן ואזיל ופלח לע"ז אבל עבד (שהוא) [שאינו] מופרש מע"ז ומעבירות איך ישא גויה, דדילמא מוליד בן ואזיל ופלח לע"ז ואיקרי כאן לא תתחתן בם שהרי הוא מוזהר על כל לאוין שבתורה. ומה שהזכירו במסכת נדה בפרק יוצא דופן [מ"ז ע"א] רב ששת מסר להו לערביי ואמר להו אזדהרו מישראל שמא ישמעאלים שלה היו והיו מוטבלים לשם עבדות. ועוד גרסינ' בפרק הערל [ע"ו ע"ב] בעו מיניה מרב ששת פצוע [דכא] כהן מהו בגיורת בקדושתיה קאי וכו'. מהא שמעתא נראה לנו דאסור לעבד למיסב גויה דדילמ' מוליד בן ואזיל ופלח לע"ז. ובשאלתא לרב אחא בשאלתא דאחרי מות [שאילתא ק"ח] שפחה מי מיחייבה למנקט יומי נדה לבעלה או לא כיון דכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה מיחייבה למנקט או דילמא כיון דלאו מצוה השוה בכל היא לא מיחייבה ת"ש דת"ר דבר אל בני ישראל אין לי בני ישראל הגיורת והשפחה שאינה משוחררת מנין ת"ל אשה מכל מקום. וודאי שפחה טמאה נדה ולידה ובן שלה נימול לשמונה ודוחה את השבת ואין מתקבל על הדעת לעולם שתהא מותרת [בגוי] ועיקרא דמילתא דאסיר דדילמא בן אזיל ופלח לע"ז ואין בכאן סדר נשים של הרב ר' יהודה נט' רח' אבל עיינתי בספר שלו בהלכות שביתת עבדים וראיתי לכתוב לפניך כי שמא אינו בידיך.0...
<h2>דף עד:</h2>
ומה שכתב רבי ואם רוצה לקבל טבילה אם יוכל למסרה לערבאה ואם צריכה לשמור מנדה ערבאה... לעניות דעתי עבד כנעני שהוטבל לשם עבד וקבל על עצמו מצות עבדים וכן השפחה שהוטבלה לקבל מצות עבדים העבד אסור בגויה והשפחה אסורה בגוי שהרי הזכירו בפרק קמא דחגיגה [ד' ע"א] הא למה לי קרא מכדי כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה נמצא שעבד ושפחה חייבין מכל מיני עונשין בחייבי (הזמן גרמא) מיתות בית דין וחייבי כריתות ובחייבי מיתה בידי שמים ובחייבי מלקיות ובמצות עשה שלא הזמן גרמא וגם לענין טומאת יולדת דרשו בתורת כהנים בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה בין משוחררת בין שאינה משוחררת וגם זאת הזכירו ביבמות בפרק הערל [ע"ד ע"ב] וגם הוזכר בפרק ר' אליעזר במסכת שבת [קל"ה ע"ב] לענין יליד בית ומקנת כסף דשפחה שהוטבלה לשם עבדות טמאה לידה ובמסכת נדה [ו' ע"ב] הוזכר מעשה בשפחתו של ר"ג שהיתה גפה חביות של יין נמצא דשפחה טמאה נידה, ובדבר הזה אין ספק שהיא מצוה על הנדה. ויש בדבר תמה גדול מאחר שהן מרוחקין מהרבה עונשין שאין בן נח אחר מוזהר כגון חלב ודם ונותר ופיגול וכל חייבי כריתות ומלקיות ומצות עשה שלא הזמן גרמא כדין אשה ישראלית ואיך יהיה עבד מותר בגויה ושפחה מותרת בגוי. ועוד הוזכר בפרק החולץ [יבמות מ"ה ע"ב] עבדיה דרב חייא בר אשי אטבלה לההוא גויה לשום אנתתיה ונראה מכלל זה הדבר שעבד אסור בגויה אע"פ שאין ראיה ברורה מכל מקום נראה שעבד אינו מותר בגויה ואם נפש אדם לומר הרי ממזר דחייב בכל מצות האמורות בתורה ומותר בשפחה דקיימא לן [קידושין ס"ט ע"א] דממזר נושא שפחה לכתחלה והלכה כר' טרפון התם ליכא למימר דילמא מוליד בן ואזיל ופלח לע"ז אבל עבד (שהוא) [שאינו] מופרש מע"ז ומעבירות איך ישא גויה, דדילמא מוליד בן ואזיל ופלח לע"ז ואיקרי כאן לא תתחתן בם שהרי הוא מוזהר על כל לאוין שבתורה. ומה שהזכירו במסכת נדה בפרק יוצא דופן [מ"ז ע"א] רב ששת מסר להו לערביי ואמר להו אזדהרו מישראל שמא ישמעאלים שלה היו והיו מוטבלים לשם עבדות. ועוד גרסינ' בפרק הערל [ע"ו ע"ב] בעו מיניה מרב ששת פצוע [דכא] כהן מהו בגיורת בקדושתיה קאי וכו'. מהא שמעתא נראה לנו דאסור לעבד למיסב גויה דדילמ' מוליד בן ואזיל ופלח לע"ז. ובשאלתא לרב אחא בשאלתא דאחרי מות [שאילתא ק"ח] שפחה מי מיחייבה למנקט יומי נדה לבעלה או לא כיון דכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה מיחייבה למנקט או דילמא כיון דלאו מצוה השוה בכל היא לא מיחייבה ת"ש דת"ר דבר אל בני ישראל אין לי בני ישראל הגיורת והשפחה שאינה משוחררת מנין ת"ל אשה מכל מקום. וודאי שפחה טמאה נדה ולידה ובן שלה נימול לשמונה ודוחה את השבת ואין מתקבל על הדעת לעולם שתהא מותרת [בגוי] ועיקרא דמילתא דאסיר דדילמא בן אזיל ופלח לע"ז ואין בכאן סדר נשים של הרב ר' יהודה נט' רח' אבל עיינתי בספר שלו בהלכות שביתת עבדים וראיתי לכתוב לפניך כי שמא אינו בידיך.0...
